החלטה בתיק ת"א 439-08

המבקשות  עותרות למתן צו שיורה למשיבה (צ"ל למשיבים, א"ק) להעביר לעיונם את כל חומר החקירה הקיים בעניינו של מר נ' קרמרסקי (" קרמרסקי") שבעת הרלוונטית שימש כראש אגף פיקוח במשרד התשתיות.

לאחר עיון בכתבי הטענות החלטתי לדחות את הבקשה.

תביעת המבקשות היא לפיצוי על נזקים שנגרמו, להן על פי הטענה,  עקב כך שמתקן למילוי ואחסנת גז שהקימה המבקשת 1 (" קיסין") באזור התעשייה עטרות הסמוך לירושלים חדל מפעולתו. לטענת המבקשות החלטת המשיב 2 (" משהב"ט") להשאיר את המתקן מחוץ לשטח התחום על ידי גדר הביטחון שהוקמה בשנת 2006 או בסמוך לכך, גרמה לחסימת דרכי הגישה למתקן וממילא להשבתתו והדבר גרם, כך הטענה, לנזקים כספיים בסכומים הנאמדים בכתב התביעה, בלמעלה מ-30 מיליון ש"ח. בין השאר נטען בכתב התביעה גם כי המשיבים פעלו שלא כדין והפרו כלפי המבקשות חובות חוקיות המוטלות עליהן כגופים שלטוניים.

במקורה הוגשה התובענה גם נגד קרמרסקי אולם לאחר שהמשיבים פעלו בהתאם לסעיף 7ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וקיבלו על עצמם את האחריות שניתן לייחס לו, ככל שקיימת כזו, נדחתה התביעה נגדו (החלטה מיום 21.9.09).

בבקשה הנוכחית נטען כי נגד קרמרסקי הוגש כתב אישום המייחס לו, בין השאר, קבלת שוחד וכי מכתב האישום עולה, בין השאר, כי קבלת השוחד המיוחדת לו הינה ממתחרים ישירים של המבקשות, ועל יסוד כך נטען כי יש בחומר החקירה בעניינו כדי לבסס את טענות המבקשות שהפעולות שננקטו נגדן על ידי המשיבים הונעו משיקולים זרים.

לאחר שהוגשה תשובת המשיבים לבקשה הוריתי, ביום 1.8.13, כי המשיבים יגישו לבית המשפט הודעת עדכון בדבר ההתפתחויות בהליך הפלילי כנגד קרמרסקי ומהודעה שהוגשה בעניין זה ביום 6.8.13 הסתבר שכתב האישום בוטל ובמקומו נפתחו נגד קרמרסקי הליכים משמעתיים מכוח חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 ובעקבות כך הוגשה תשובה מתוקנת לבקשה.

בתשובתם המתוקנת של המשיבים נטען, בין השאר, שכתב האישום איננו רלוונטי וכי גם תקנות הארכיונים (עיון בחומר ארכיוני המופקד בגנזך) תש"ע-2010 (" תקנות הארכיונים") אינן תומכות בטענות המבקשים. בנוסף טוענים המשיבים כי גם לפי הנחיות פרקליט המדינה, בנוגע לעיון בחומר חקירה, לא ניתן למצוא בסיס לטענתם של המבקשים.

בתשובה לתשובה חוזרות המבקשות על טענותיהן אלא שעתה, לאחר שהסתבר שכתב האישום אינו עומד עוד על הפרק, הן טוענות כי במהותה של הבקשה אין היא שונה מכל בקשה לגילוי מסמכים בהליך אזרחי וכמצוות ההלכה יש לנקוט בגישה המרחיבה את חובת הגילוי ואת זכות העיון במסמכים שבידי המדינה.

ייאמר כבר עתה, כי למקרא טענות הצדדים סברתי שמרבית טענותיהם אינן רלוונטיות לעניין שעליו נסבה הבקשה ובעניין זה אני תמים דעים עם המבקשות שבמהותה הבקשה אינה אלא בקשה לגילוי ועיון במסמכים המוגשת בגדר הליך אזרחי ועל מנת להכריע בה לא היה כלל צורך לנדוד למחוזות של זכות העיון לפי תקנות הארכיונים, לפי חוק חופש המידע תשנ"ח-1998, לפי חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 והאסמכתאות שהצדדים הפנו אליהן ואשר, כאמור, לדעתי אינן רלוונטיות. בחינת בקשת המבקשות באספקלריה של התקנות הרלוונטיות לתקנות סדר הדין האזרחי מביאה למסקנה שאין מנוס מדחיית הבקשה מפני שנראה שיש ממש בטענת המשיבים שהבקשה אינה אלא ניסיון "דייג" של מסמכים שתכליתו לאסוף ראיות על מנת להשתית עליהן את תביעת המבקשות. ואכן, האופן שבו נוסחה עתירת המבקשות תומך בטענת המשיבים שכן הם עתרו להורות למשיבים לחשוף ולהעביר לידי המבקשים את כל חומר החקירה הקיים בעניינו של קרמרסקי וברור שעתירה כזו אינה מתיישבת עם לשון תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 שלפיה בית המשפט רשאי לתת צו " המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני ... מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו ...". נראה לי שגם אם מאמצים גישה ליברלית, כפי שננקטה ברע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים פ"ד נו(5) 193 (2002) המאפשרת לעתור לגילויה של קבוצת מסמכים בקטגוריה מסוימת או במכנה משותף מסוים ולאו דווקא מסמך כזה או אחר, עדיין קשה לראות כיצד ניתן להיעתר לבקשה חובקת כל וגורפת כפי עתירת המבקשות.

בצד זאת, ולא בבחינת מעבר לדרוש, ראוי לציין גם את הדברים המובאים בספרו של א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהד' תשיעית (2007) עמ' 194 שלפיהם " הכלל הוא שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלוונטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט. אך כלל זה אינו ניצב בדד כנגדו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה". על רקע הנטען בכתב התביעה בכלל ובבקשה בפרט, דומה כי אין מנוס מן המסקנה שהמשיבים צודקים כשהם טוענים כי תכליתה שלה בקשה אינה אלא ניסיון לאתר מסמכים התומכים בטענותיהם, והתקשיתי למצוא את ההצדקה לקבל את הבקשה כפי שנוסחה.

הבקשה נדחית.

המבקשות ישלמו למשיבים שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום,  כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: